אחת הסוגיות שהכי מטרידות את ההורים שנאלצים להיפרד היא שאלת הילדים ומה יעלה בגורלם ובהשגחת מי מההורים הם יהיו, נושא זה מעסיק הרבה את בתי המשפט ובתי הדין הרבניים.
חזקת הגיל הרך: החוק קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, בבסיס קביעה זו עומדת תפיסה ארכאית קדומה, שלפיה טובת הילד בשבות חייו הראשונות תהיה תחת השגחת האם דווקא, ולא עם אביו. תפיסה זו נקבעה משום שהם נתפסת כמי שפנויה יותר להיות נוכחת בחיי הילד, ואילו האב לרוב נמצא עסוק בעבודתו ובפרנסת המשפחה. נמצא כי בתי הדין הרבניים מקפידים יותר לפסוק על פי התפיסה של חזקת הגיל הרך, בעוד שבתי המשפט לענייני משפחה ישנה חשיבות פחותה לעניין חזקה זו.
בגילאים מתקדמים יותר החל מגיל 6 והלאה משמורת הילדים אינה מוענקת באופן אוטומטי וישנם מקרים בהם האב יקבל את המשמורת על ילדיו. על אף חזקת הגיל במציאות של ימינו גוברת המודעות לערך השוויון המגדרי ולחלוקת אחריות הורית משותפת אשר תדרוש מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, שיתוף פעולה פורה בין ההורים, תקשורת טובה, רצון הילדים, מעורבות סבירה של שני ההורים בחיי הילדים, מגורים בסמיכות זה לזו, קיום התנאים שלעיל יכול ויביא לפסיקת חלוקת אחריות משותפת.
